מה קורה כשתרבות ארגונית מודדת רק תוצאות?
כל אחד עומד ביעד שלו, ומה שקורה בין האנשים לא נמדד. ככה זה נראה אצלי.
כל לקוח רצה משהו קטן משלו.
המתכנת עשה, הראה, הלקוח היה מרוצה. גם אני.
ואז המתכנת התפטר.
התברר שכל התאמה חיה ב-branch נפרד. ניסינו לחבר אותן, והן סתרו אחת את השנייה. שלושה חודשים בנינו מחדש.
היו code reviews. אני בעצמי ישבתי ליד המחשב שלו, הסתכלתי על הקוד, הייתי בתוך התהליך. רק על ה-branch אף פעם לא הסתכלתי.
ואני מבינה את החבר'ה. מדדו אותם בתוצאה, בכל מחיר. הם נתנו בדיוק את זה.
ב-Harvard Business Review מתארים את זה כתרבות שממוקדת בתוצאות, והיא בין שני הסגנונות הבולטים ב-89% מהחברות. היא יודעת להביא ביצועים, אבל כשהתוצאה הופכת לדבר היחיד שנמדד, קל לפספס את מה שקורה בדרך. כל אחד עומד ביעד שלו, ומה שביניהם נופל בין הכיסאות.
אחרי הסיפור הזה התחלתי לשנות דברים.
הפסקנו להגיד "כן" לכל דדליין. הסברנו למה: תעשה מהר ורע, ומחר אתה והחברים שלך תכתבו את זה מחדש. היה יותר זמן לפיתוח, ולא היינו צריכים לחפש קיצורי דרך שבסוף עולים ביוקר.
התחלנו לשחק, וזה עזר לנו למצוא פתרונות שלא חשבנו עליהם קודם.
הפתעות כאלה לא חזרו.
אם גם אצלכם הכול עומד ביעד, אבל אף אחד לא בדק איך, שלחו לי הודעה ב-LinkedIn עם כמה משפטים על המצב.
